<h1>ראבי"ה סימן אלף ק"ו</h1>
<h2>דף יב.</h2>
[חולין ק' ע"א] הכא במאי עסקינן בשקדם וסילקו. כלומר האי דבעינן דנ"ט בחתיכה לא לאסור את עצמה דהא מיתסרא בלא טעם אלא לאסור את חברותיה שנפלו אחרי כן שהן מינה אבל אם לא קיבלה טעם היא אסורה אבל שאר החתיכות מותרות. לשון זקיני וגם מפר"ש משמע כן.
ויש לשונות רבות בשמועה זו כי רבינו אפרים ב"ר יצחק מפ' שאין שייך לומר חתיכה נעשית נבילה אלא בבשר וחלב ששניהם (נותנין) בתערובתן נקראין איסור, והך דפירקין דגיד הנשה מיישב בדוחק (או דאי) [דודאי] מכח חתיכת ההיתר לא היה אוסר בשאר כי ההיתר שבה אינו נחשב איסור, אך חתיכת האיסור שנתנה בשנייה טעם איסור כשפולטת אותה חתיכה הנאסרת בשאר חתיכות נאסרות ואפילו הן אלף משום מין במינו לר' יהודה ואפילו סילק הראשונה שהשניה כיון שקיבלה טעם הויא לה כראשונה ודיינינן לה כאילו האיסור בעין אבל אם ע"י משהו נאסרה לא כדפי' נמי רבינו זקיני, אבל במין בשאינו מינו כגון לב הדבוק בחתיכה ונמלח יחד ונאסר ושוב נתבשל עם בשר אחר לא משערינן אלא כנגד האיסור דסופו כתחילתו. ועוד יש לשונות.
ואני קיבלתי בשם רבינו יצחק ב"ר שמואל זצ"ל דהא דאמרינן בכל דוכתא חתיכה עצמה נעשית נבילה ואוסרת כל החתיכות כולן דווקא כגון שחתיכת האיסור האוסרת ההיתר ועושה אותה נבילה פולטת ומבלעת מחתיכה מעבר לחתיכה הנעשית נבילה לחתיכה שלשית ורביעית וכן אם יותר, שכל החתיכות בלעו מן חתיכת האיסור שהיא נבילה גמורה, אבל משהו יש מן האיסור, שאינה יכולה לאסרם אם לא מכח החתיכה שבצידה שפלטה את איסור[ה] בתוכה כל כך שנתנה בה טעם שלא היה בה שישים לבטל טעם האיסור. הילכך חתיכה שבצדה מסייעה למשהו שבלעו מן חתיכת האיסור עצמו. וכן אם סילק את האיסור קודם שבלעו כלל מחתיכת האיסור, אם זאת החתיכה הנעשית נבילה קיבלה כל כך טעם מן האיסור שאנו משערין שראוי לעשות זאת אשר בצדו נבילה וגם לתת טעם משהו בשאר החתיכות, ופלט כל כך בחתיכה שבצידו שהחתיכה שבצידו כשתפלוט משהו בכל אחת ואחת עדיין נשאר בה כל כך איסור שנותן טעם בכולה, אמרינן חתיכה נעשית נבילה ואוסרת כל החתיכות ואפילו אם סילק את האיסור לא איכפת לן, והיינו דאמרינן בשמעתין מכדי רב כמאן אמרה לשמעתי' כרב יהודה דאמר מין במינו לא בטיל מאי איריא בנותן טעם אפילו לא נתן טעם בחתיכה של היתר מכח חתיכ(ו)ת האיסור יאסרו כולן במשהו ומשני הכא במאי עסקינן בשקדם וסילקו, פירוש סילק חתיכת האיסור ולא נתנה טעם משהו בכל שאר החתיכות כי אם בחתיכה שבצידה שלא ניער וכיסה, וצריך לומר שנתנה בה טעם שכשתפלוט מן האיסור שקיבלה משהו בכל אחת ואחת עדיין נשאר בה איסור כל כך שאין בה שישים לבטל האיסור הילכך מסייעת למשהו האיסור שיש [כבר] בכל אחת ואחת לאסור את כולם. ומכח המשהו לא נאסר מטעם מין במינו בלא סייעתא דהא לא שייך למימר מין במינו לא בטיל אלא כשהאיסור בעין אי נמי משהו האיסור בעי[ן], אבל בטעם משהו כשסילק כבר האוסר לא, הילכך צריך לומר חתיכה עצמה נעשית נבילה ומכוחה נאסרין כולן דחשוב האיסור בעין. ומיהו דווקא כשמסייע למשהו פליטת האיסור כדפרי', אבל אי משערינן שלא היה ראוי האיסור לאסור כי אם ליתן טעם בחתיכה שבצידו ולא לפלוט משהו לבד מזה בשאר החתיכות, לא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה ואוסרת השאר.
וכן נ"ל שמשמע מפר"ש בפרק כל הבשר (ק"ח ע"ב) בהא דגרסי[נן] נראין דברי ר' יהודה וכו' אי לימא לא ניער ולא כיסה כלל מבלע בלע מפלט לא פליט והכא מסתמא יש רוטב בקדירה ואמאי הרוטב אינו מפליט ומבליע באחרות בלא ניער וכיסה, ופר"ש התם דמקצת החתיכה מגולה ובלעה מן החלב שעל גב החתיכה, ובע"כ כגון שאינו מגיע פיעפוע החלב לרוטב שאם מגיע לרוטב הרוטב מבלבל את הכל, אלא שני שלישי החתיכה מגולה ופיעפוע החלב מגיע עד שלישיתה, ומשמע דלא אסרה את השאר כיון שפיעפוע גוף האיסור אינו מגיע אליהן אפילו משהו ולא אמרינן החתיכה נעשית נבלה עד מקום הנבלע.
ומהשתא מתרץ לן שפיר הא דתנן בפרק דם חטאת (זבחים צ"ז ע"א) רקיק שנגע ברקיק וחתיכה בחתיכה לא כל הרקיק ולא כל החתיכה אסורין אין אסור אלא מקום שבלע, ומפיק לה בגמרא מקרא ומייתי לה בפרק אילו עוברין (פסחים מ"ה ע"א) כל אשר יגע בו יכול אע"פ שלא בלע ת"ל בבשרה יכול נגע במקצת תהא כולה פסולה ת"ל יגע הנוגע פסול הא כיצד חותך מקום שבלע, ולא אמרינן מקום הנבלע נעשה נבילה ויאסור את הסמוך לו וכן למאה וכן לאלף. וליכא למימר כיון ששהא בבליעתו נתקרר כבר האיסור הנבלע בהיתר ואין בו כח לאסור דצונן וצונן הוא, דהא תנן בפרק כיצד צולין (שם ע"ה ע"ב) נטף מרוטבו על החרס וחזר אליו יקלוף את מקומו, פי' מקום הבליעה, והתם כל הפסח רותח הוא ולא אמרינן הבליע יאסור שבצידו ושוב יאסר אותו שבצדו וכן כולן, ומה סברא היא לחלק בין כל החתיכה לחצייה ושלישי'. וכן יש לתמוה בהא דאמרינן (צ"ו ע"ב) אבל נצלה קולף ואוכל עד שמגיע לגיד, וכן באיסור והיתר שנמלחו ונגעו יחדיו שטעון ההיתר קליפה ולא ששים כדפרשית בתשובות[י] בחיבור זה (סי' תתקמ"א), וכן דגים טהורים שנתבשל עמהן דג טמא והיה ס' במים לבטל הטעם וכשעירה לחוץ המים נשאר הדג טמא בצד הטהור כרקיק, וכן בכל איסורין שטעונין קליפה, ועל כולם פליאה היא בעיני אמאי לא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה ויאסור זה את זה.
והשתא (למאן דפריך) [למאי דפרישית] לעיל לא קשי מידי דמסוף גמר הפיעפוע ואילך אין בו משהו של האיסור כלל, וכל כי האי גוונא לא אמרינן יעשה ההיתר איסור כיון שאינו מסייע לאיסור המשהו. ומטעם מין במינו לא מתסר אפילו לר' יהודה כדפי' לעיל. וכן צריך לפרש ההיא דפ"ק דתמורה (י"ב ע"א) אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון, מפני שלא נבלע האיסור ובתבואה מיירי שהוא דבר יבש, ואי נמי מיירי ביין ביין כל אחת לבדו הוא אלא שמבולבל. וסיפא דאין המחומץ מחמץ (הוא) [אלא] לפי חשבון מצינו לפרושי כגון שנתחמצה העיסה בצימצום ולא היה מן השאור כל כך שהיה ראוי ליתן טעם בעיסה אחרת שהיה נשאר בזו כדי חימוץ עדיין, ואין כאן משהו איסור לסייע לעיסת ההיתר הנעשית איסור ע"י חמוץ. אלא כי מעיינת בתמורה לא מיירי בשאור [של תרומה לחוד אלא בשאור] של חולין ושאור של תרומה שנפלו לתוך העיסה ולא בזה כדי לחמץ [ולא בזה כדי לחמץ] ונצטרפו וחימצו, ואומר אני דמשם ראייה, דמד[ד]חיק תלמודא למדומע ולמחומץ בתרי גווני ש"מ דבמחומץ אם נפל מן המחומץ למקום אחר אפילו לרבנן דמדומע משערינן בכוליה ולא לפי חשבון מפני שנבלע בו לא שנא במינו כגון שאור של חיטין בשל חיטין לא שנא שאור של חיטין בשל שעורין דהוה ליה שאינו מינו. ואין להשיב משום הכי מוקי לה בתרי גווני דאי בחד עניינא תרתי למה לי, דאיצטריך חד נתערב בלא בליעה וחד אפילו על ידי בליעה ולא זו אף זו קתני, אלא ש"מ כדפרישית. ובחימוץ בצימצום כדפרישית לעיל לא מסתבר לבעל התלמוד לאוקמה בדוחק. והא דאמרינן בפרק בתרא דע"ז (ע"ג ע"א) המערה יין נסך מחבית לבור אפילו כל היום כולו ראשון ראשון בטל, כי מדייקינן בה לא דמיא להני כלל.
ולא תקשי לך הא דא"ר יוחנן (שם ע"ג ע"ב) שתי כוסות אחת של חולין ואחת של תרומה וכו' סלק את ההיתר כמי שאינו והשאר וכו', ולא בעינן ביטול אלא לאיסור לבדו ולא כנגד ההיתר שקיבל טעם האיסור, וי"ל דדווקא נקט ומזגן ועירבן שתש כח האיסור במים שמזגן עד שלא קבל ההיתר טעמו. ואפילו לא תש כוחו עם תערובתו נתבטל ולא קיבל מ[י]ן ההיתר טעם האיסור, וטעם היין שיש בו מחמת עצמו הוא, מה שאין כן בחתיכה שלא ניער וכסה לדברי רבותי' שפסקו מין במינו במשהו.
